מיקרוסקופי נירנברג (Nuremberg microscopes) / יובל גורן

 הכינוי "מיקרוסקופי נירנברג" מתייחס לקבוצה של מיקרוסקופים בעלי מאפיינים סגנוניים מובהקים מאוד, שמקורם באזורים שבדרום גרמניה של ימינו: בוואריה ואזור "היער השחור" של באדן-וירטמברג. באזורים אלה פעלו במשך מאות בשנים יצרני צעצועים שהתמחו בעבודות בעץ. העיר נירנברג נודעה במסורת של ההנדסה העדינה שהתקיימה בה במשך מאות שנים, דבר שהביא לכינוייה במאה ה -16 כעיר "יצרני המצפן". יצרנים אלה ייצרו שעוני שמש ניידים, ובמאה ה -18 היוותה מרכז לייצור צעצועים ומשקפיים בארצות הגרמניות. נודע בכך במיוחד רובע הצעצועים בבוואריה, ליד נירנברג. נראה, כי המיקרוסקופים הוצעו כמוצר נוסף, לעיתים בצמוד לטלסקופים רפרקטוריים פשוטים. היו אלה מיקרוסקופים וטלסקופים פשוטים וזולים שיוצרו מחומרים קלים, בעיקר מעץ פרי קל ומקרטון, שלא התיימרו לעמוד בשורה אחת עם מכשירי הפליז המקצועיים והיקרים מאוד של תקופתם, הן מבחינה מכנית והן ברמת האופטיקה שלהם.

במחקר של המאה ה-20 התקיים דיון ער על תקופת ייצורם של מיקרוסקופי העץ והקרטון המפורסמים של נירנברג, שנשמרו מהם עותקים רבים במוזיאונים למדע ובאוספים הפרטיים. הם יוחסו בתחילה למחצית השניה של המאה ה-18. אבל מחקרים שנערכו משנות ה-80 של המאה ה-20 ואילך הוכיחו, כי עיקר ייצורם היה בשלהי המאה ה-18 ואל תוך המחצית הראשונה של המאה ה-19, ואילו הטלסקופים המשיכו להיות מיוצרים אל תוך העשורים הראשונים של המאה ה-20. המיקרוסקופים הטיפוסיים לתעשייה זו מהווים קטגוריה מיוחדת בהיסטוריה של המיקרוסקופ. המכשירים, שרבים מחוקרי ההיסטוריה של המכשור המדעי מתייחסים אליהם כאל מיקרוסקופי צעצוע, יכלו להיות מיוצרים בעלות נמוכה ומספרים גדולים ונמכרו בהצלחה במדינות הגרמניות של התקופה ומחוצה להן. איכותם האופטית היתה בסיסית ביותר ונתונה למעוותים (אברציות) ניכרים, ובשל תכונותיהם האופטיות הלקויות כמעט ולא התאימו לבדיקות מיקרוסקופיות רציניות, אפילו בתקופתם.

בעיצוביהם שאבו מיקרוסקופי נירנברג את השראתם מכמה מן העיצובים הטיפוסיים של המיקרוסקופ האנגלי של מחצית המאה ה-18. ניתן לזהות שלושה סוגים עיקריים: דגם קטן המבוסס על מיקרוסקופי הכיס של בנג'מין מרטין, היצרן הבריטי המבריק של המחצית השניה של המאה ה-18, המבוססים על גוף צינורי בו משולבות המראה והבמה, שבראשו צילינדר שדרכו מחליק צינור העדשות. בגירסת נירנברג הועתק הקונספט הזה לשילוב בין קופסת עץ אגוז מוארכת המכילה את המראה ומעליה שני פתחים מלבניים פשוטים להכנסת שקף (slider) מעץ ובו שורת נקבים עגולים בהם הוצבו הפרפרטים בין דיסקיות זכוכית דקה או לוחיות נציץ, ומעליו גליל קרטון עם חיזוקי עץ שנועד לקבל לתוכו את צינור העדשות שמיקודו על הפרפרט נעשה על ידי החלקתו מעלה ומטה בתוך הצילינדר. לעיתים מכונה מכשיר זה גם "מיקרוסקופ סככת הזקיף" (ובעברית של ימינו: מיקרוסקופ הבוטקה של הש.ג.). העיצוב הזה שאב אמנם את השראתו מ"מיקרוסקופ הכיס" של מרטין שהומצא 50 שנה קודם לכן והתפתח במהלך המאה ה-19 ליצירתו של "המיקרוסקופ הקונטיננטלי" של היצרנים העיקריים בצרפת ובארצות הגרמניות. אך בגירסת נירנברג זוהי גירסה מאוד גסה ופשוטה של המקור הנראית כביצוע כפרי של המתווה הכללי.

דגם נוסף מבוסס על העיצוב הפופולארי של Edmund Culpepper מתחילת המאה ה-18, שנחל הצלחה רבה והמשיך במשך מאה שנים אל העשורים הראשונים של המאה ה-19. עיצוב זה מתאפיין במבנה של חצובה כפולה. בגירסת נירנברג נקבעה במרכזו של בסיס עץ עגול שנעשה במחרטה מראה המתכווננת על ציר, ומשוליו התרוממו שלוש רגלים דקות שיוצרו אף הן במחרטה. אלה תמכו בראשן במסגרת עץ עגולה נוספת שלתוכה הותאם צינור ובו התקן פשוט להכנסת שקף עץ כנ"ל, ומעליו צילינדר קרטון שנועד לקבל לתוכו את צינור העדשות. מיקרוסקופי נירנברג מן הסוג הזה הם בבירור עותקים גסים למדי של המיקרוסקופ מסוג החצובה (המכונה בדרך כלל "מיקרוסקופ Culpeper") של המאה ה-18 עובר לתחילת המאה ה-19. גם מיקרוסקופי החצובה המקוריים, שיוצרו בכמויות גדולות עבור מעמד הביניים בבריטניה, הופקו עבור ציבור המתעניין בתולדות הטבע אך ללא שאיפות מדעיות מעמיקות או אמצעים לרכישת מיקרוסקופים "אמיתיים" ויקרים מאוד. עם זאת, הן המקור האנגלי והן ההעתקים המגושמים יותר שנעשו לו בבוואריה, מייצגים היבט חשוב בתולדות המדע – את הופעתו של המדע הפופולרי לקראת סוף המאה ה -18.

הדגם השלישי מבוסס על דגם המיקרוסקופ שעוצב על ידי John Cuff לקראת אמצע המאה ה-18. הוא מבוסס על תיבת עץ ובה מגירת אביזרים שעליה נקבע עמוד שנשא עליו את כל מרכיבי המערכת: המראה, הבמה, מערכת המיקוד וצינור העדשות. העיצוב הכללי היה זהה לכל שלושת הדגמים: המכשירים נעשו מעץ קל, כנראה מעץ פרי, ואילו הצינורות הנשלפים האחד מתוך השני נעשו מקרטון המכוסה בנייר מעוטר בצבעוניות. למעט השקפים, למיקרוסקופים בדרך כלל לא היו אביזרים נוספים. תיבות אחסון למיקרוסקופים הן נדירות ביותר.

קשה לתארך במדויק את המיקרוסקופים של נירנברג. מסמכים של יצרנים או משווקים, או מקורות היסטוריים אחרים אינם ידועים ונראה כי לא התקיימו. Turner סבור שמיקרוסקופים אלה נוצרו בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה -19. מנגד, פטרי קובע בספרו "המיקרוסקופ" (1896), כי ניתן עדיין לקנות מיקרוסקופים זולים של נירנברג מסוג "תיבת הזקיף" מאופטיקאים בנירנברג. מידע זה אינו סביר ביותר, כיוון שלקראת סוף המאה ה -19 התקיימו מיקרוסקופים זולים רבים מפליז מתוצרת צרפת שנסחרו באופן המוני בכל רחבי אירופה ובצפון אמריקה והיו עדיפים בהרבה על מודל נירנברג מבחינה מכנית ואופטית. כל המיקרוסקופים הללו יוצרו בסגנון אחיד פחות או יותר, עם שינויים קלים בעיטורים, ככל הנראה במשך כמה עשרות שנים. ניתן לקבוע בהכללה כי עיקר הייצור של מיקרוסקופי נירנברג התקיים בין השנים 1830-1750 בקירוב. ייתכן שעיקר הייצור היה בסביבות 1800.

במיקרוסקופים של נירנברג הידועים עד כה אין חריטות היצרן הרגילות, אלא סימני מותג, כלומר שילובי אותיות שנצרבו בעץ - בעיקר בצד התחתון של הבסיס. רק כמה מותגים ידועים עד כה, אם כי לא ניתן לשייך אותם ליצרנים ספציפיים. נפוצים ביותר שילובי האותיות IM ו-JFF, הראשון יוחס לפעמים ליצרן או משווק שהזדהה כ-Junker, Magdeburg. אבל בכל המקרים, נראה כי החתימות מתייחסות למשווקים ולא ליצרנים ספציפיים. סביר מאוד להניח שכמקובל במאה ה-18, חלקי העץ השונים של המיקרוסקופים יוצרו באופן המוני על ידי בתי מלאכה שהתמחו בכך, כך גם העדשות וצינורות הקרטון, ואלה הורכבו ונמכרו על ידי המשווקים תחת שמם. הדבר משתמע גם מן הזהות של הצינורות האופטיים, שניתן להעבירם מטיפוס מיקרוסקופ אחד למשנהו, דבר המרמז על ייצור משותף.

עם זאת, ככל שהדבר יהיה מוזר, במספר מקרים ניצבו מיקרוסקופי נירנברג בקדמת המחקר המדעי. למרות העיצוב הכפרי והביצועים האופטיים הבסיסיים שלהם, בחלק מן המקרים הם שימשו כמה מדענים בולטים בשלבי הקריירה המוקדמים שלהם. מיקרוסקופ חצובה של נירנברג שימש את יאן אוונגליסטה פורקונייה (Jan Evangelista Purkyně, 1787-1869) במחקריו המוקדמים על הנוירונים שבבמוח הקטן, הנקראים על שמו (תאי פורקונייה), על סיבי פורקינייה (הרקמה הסיבית המוליכה דחפים חשמליים מהצומת האטריובנטריקולרי לכל חלקי חדרי הלב) ותגליות אחרות. מיקרוסקופ כזה שימש גם את כריסטיאן גוטפריד אהרנברג (1795-1876), חוקר הטבע הגרמני, הזואולוג, האנטומיסט המשווה והגיאולוג, בעבודתו על הפורמניפרים והפלנקטון. אהרנברג החל בעבודה זו ממש לאחר שובו מהפלגה לסיביר עם אלכסנדר פון הומבולדט, שם אסף אוסף גדול של דגימות זואולוגיות ובוטניות. בזיכרונותיו מ-1837 הוא מתייחס ל"מיקרוסקופ מעץ מן הסוג הנמכר בשלושים שילינג בנירנברג" אתו החל את עבודתו.