משהו על עיצובים מעצבים וחיקויים או נאום תשובה למאמר של איל גילת חברי : "מצא את ההבדלים"

היום התחיל בסדנה בכוס קפה (אני) ותה צמחים (רון) שבו אני ורון יושבים בקצה שולחן העבודה בסדנה ומחליטים מה לעשות היום. רונית לא הגיעה לשיעור שלה וצפויים להגיע חיים חברי להתייעצות בעניין עבודת עץ שהוא מתכנן ואיל גילת לצורך סיוע. אייל צריך לחתוך מס' מצומצם של חתיכות עץ בוק מעוקמות משהו ואנחנו תומכים בצרכיו כיאה בין חברים. אחרי כמה חיתוכים (קצר) וכמה דיונים (ארוך) רון מפליג לענייניו בצהרי היום ולאחר עוד קפה ודיונים איל מפליג למקומו. לעת ערב אני מוצא את המאמר שאיל כותב בבלוג שלו "מצא את ההבדלים". עכשיו איל מציג בעיה שמעלה שאלה טעונה משהו: עד איזה גבול אנחנו מותחים את זכויות היוצרים? הרי כאשר אני יוצר רגלי קבריול בסדנתי הצנועה או שעון עץ אני לוקח מיוצר אחר לפחות חלק מהרעיון או התפיסה. אנחנו מתקדמים ביכולות ובכישורים על כתפי אילו שקדמו לנו. לא בכדי אפילו חוקי זכויות היוצרים אינם חלים על רעיון. האם עיצוב מוגדר איננו רעיון? אז אם אני מעתיק או מחקה את הסגנון אני בסדר ועבודתי ראויה? אבל, אם אני מעתיק את הרהיט בשלמותו אני פלאגיאט? כנראה שכן, וזכויותיו של המעצב בתרבות שבה אנו חיים ראויות להישמר לפחות זמן מוגדר. אבל, לפעמים אתה מיצר על כך. לא מזמן נכנסתי לפרויקט בן יהודה והורדתי שירה של רחל בלובשטיין. כשרציתי להוריד גם שירה של לאה גולדברג נתחוור לי שזכויות היוצרים של המחברת יפקעו רק ב 2041. תהיתי מדוע עלי לחכות כל כך הרבה זמן כשהמחברת היוצר כבר מזמן אינה בין החיים, אבל, אילו החוקים...
למזלי אני יכול להעתיק רהיט מהמאה ה19 בשלמותו ובמדויק או לשלב משהו מסגנונו בלי כאב הראש של זכויות יוצרים. 
למותר לציין כי כמחבר ספר ובעל זכויות יוצרים על תכנו והאיורים המלווים אותו - אני מקפיד שאחרים ישמרו את זכויותי...