תגובה על מאמרו של חברי אייל גילת: מודרניזם סקנדינבי - חלק ג

אייל גילת חברי פרסם בבלוג הנפלא שלו מאמר חדש: 

"מודרניזם סקנדינבי - חלק ג" . מדובר בסדרת מאמרים מצוינת שאייל כתב על עיצוב רהיטים ועונה על שאלות לכאורה תמימות: "מהו מודרניזם בעיצוב רהיטים ומהו רהיט מודרני?..". אני מביא כאן את תגובתי ברשת למאמר. עכשיו עלינו לחכות שאייל יכתוב את שאר המאמרים המשלימים, אז, אוכל להעלות סדרת השאלות הממתינות באמתחתי לקידום הבנת הנושא. להלן תגובתי ברשת...

"...אז כאן מתחילים הרהיטים המודרניים משאת נפשו של אייל גילת. בעצם אנחנו מדברים על ריהוט סקנדינבי עם יסודות אנגליים. הדבר המדהים שכל החידוש הזה בא בחסות ומימון ממשלתי. לרוב תנועה אמנותית היא חידוש מרדני הקורא תיגר על הרשויות והממסד. כאן אנחנו עדים לממסד התומך בשינוי שיוליד תנועה, כל זה, על בסיס של ערכים חברתיים.......לא ייאמן. קל לראות שיש קוי עיצוב משותפים לבאוהאוס הגרמני ולמודרניזם הסקנדינבי - בעיקר פונקציונאליות. לא הייתה הפרייה הדיית? האם העיצוב הסקנדינבי לא יצר משוב בעיצוב האנגלי? אני מתחיל להבין שיהיה לי קשה למקם את עבודתי בעץ כמסורתית בכל מובן שהוא נובע מלוח זמנים. למעשה אייל אכן ענית על שאלתי המציקה : "..מהו מודרניזם?.." למרות שהפוסט האחרון העוסק במודרניזם סקנדינבי לא נכתב עדיין. אשמח אם בתום ההליך תכתוב גם לוח זמנים של התפתחות המודרניזם על הפוסטים שפורסמו - מה שיתן לי אפשרות לכתוב משהו מסכם ומסתמך על המאמץ שבצעת.
אתה יכול להשתבח במלאכה
חברך, עזיז סובח..." 

התגובה פורסמה בגוגל פלוס

משהו על עיצובים מעצבים וחיקויים או נאום תשובה למאמר של איל גילת חברי : "מצא את ההבדלים"

היום התחיל בסדנה בכוס קפה (אני) ותה צמחים (רון) שבו אני ורון יושבים בקצה שולחן העבודה בסדנה ומחליטים מה לעשות היום. רונית לא הגיעה לשיעור שלה וצפויים להגיע חיים חברי להתייעצות בעניין עבודת עץ שהוא מתכנן ואיל גילת לצורך סיוע. אייל צריך לחתוך מס' מצומצם של חתיכות עץ בוק מעוקמות משהו ואנחנו תומכים בצרכיו כיאה בין חברים. אחרי כמה חיתוכים (קצר) וכמה דיונים (ארוך) רון מפליג לענייניו בצהרי היום ולאחר עוד קפה ודיונים איל מפליג למקומו. לעת ערב אני מוצא את המאמר שאיל כותב בבלוג שלו "מצא את ההבדלים". עכשיו איל מציג בעיה שמעלה שאלה טעונה משהו: עד איזה גבול אנחנו מותחים את זכויות היוצרים? הרי כאשר אני יוצר רגלי קבריול בסדנתי הצנועה או שעון עץ אני לוקח מיוצר אחר לפחות חלק מהרעיון או התפיסה. אנחנו מתקדמים ביכולות ובכישורים על כתפי אילו שקדמו לנו. לא בכדי אפילו חוקי זכויות היוצרים אינם חלים על רעיון. האם עיצוב מוגדר איננו רעיון? אז אם אני מעתיק או מחקה את הסגנון אני בסדר ועבודתי ראויה? אבל, אם אני מעתיק את הרהיט בשלמותו אני פלאגיאט? כנראה שכן, וזכויותיו של המעצב בתרבות שבה אנו חיים ראויות להישמר לפחות זמן מוגדר. אבל, לפעמים אתה מיצר על כך. לא מזמן נכנסתי לפרויקט בן יהודה והורדתי שירה של רחל בלובשטיין. כשרציתי להוריד גם שירה של לאה גולדברג נתחוור לי שזכויות היוצרים של המחברת יפקעו רק ב 2041. תהיתי מדוע עלי לחכות כל כך הרבה זמן כשהמחברת היוצר כבר מזמן אינה בין החיים, אבל, אילו החוקים...
למזלי אני יכול להעתיק רהיט מהמאה ה19 בשלמותו ובמדויק או לשלב משהו מסגנונו בלי כאב הראש של זכויות יוצרים. 
למותר לציין כי כמחבר ספר ובעל זכויות יוצרים על תכנו והאיורים המלווים אותו - אני מקפיד שאחרים ישמרו את זכויותי...

משהו על סגנון הרהיטים במאה ה 16

המאה ה 16 נחשבת לתקופת התחייה בתרבות האנושית או כמו שהיא קרויה - רנסאנס.   היות ומאמר זה עניינו סגנון ריהוט הן מבחינת העיצוב והן מבחינת הביצוע אתמקד במה שנראה לי מזווית ראייתי האישית ולכן מאמר זה מהווה מאמר דעה בלבד, כלומר הוא סובייקטיבי לחלוטין ובר העשרה ותיקון. לאחר טיעוני האפולוגטים לעיל אני יכול להמשיך אל רהיטי המאה ה 16. אשתמש כאן בקישורים לרשת קרי: גוגל תמונות והאתרים המציגים שם לשם הצגת דוגמאות.
1.
השידה בקישור מציגה קווי מתאר ישרים, עבודות גילוף, במרכז, קאנטים ישרים ברוב הרהיט למעט שני קאנטים מגולפים בצידיו. אין פיתולים מבניים, אין עיקולים במתאר או בחזית. 
2.
הכסא בקישור מציג קוים ישרים למעט המסעדים. מסעדי הכיסא מעוקלים וכוללים שבלול בקצה כל מסעד. יש גילוף במרכז גב הכיסא הפונה אל הצופה בדומה לשידה. כלומר אנחנו למדים שקיימים עיקולים ברהיטי הרנסאנס. 
3.
הכיסא בקישור  מציג קוים ישרים למעט המסעדים. בסיסי המסעדים עשויים במחרטה, שוב אנחנו רואים גילוף מעוטר במרכז גב הכיסא, אין שבלול בקצה המסעדים.
4. 
הכיסא בקישור  מציג קוים ישרים. המון עבודת מחרטה כולל ספירלות והמון עיטורים. כיסא זה שייך ממש לסוף המאה ה16.
5.
שידות בקישור מציגות קווים ישרים, המון עבודת גילוף ועיטור, החיבורים בזנביונים, אין עיקולים ואין פיתולים בקווי המתאר.

אני מניח שנוכל לחרוש הרבה מאוד דוגמאות נוספות ברחבי הרשת אבל התמונה הכללית שעולה ממספר הדוגמאות שהבאתי כאן - ויהיה מי שיטען ובצדק שמעט מדי, רהיטי הרנסאנס מתאפיינים בקווים ישרים ללא פיתולים ועיקולים. אם קיימים עיקולים הם ממש פשוטים ובעיקר בכיסאות. אין פיתולים ברגליים, הקבריול לא מופיע עדיין, החזיתות ישרות ועיקר העיטור שטוח יחסית ומתבטא בציור או גילוף או שילוב של שניהם בחזיתות. אין פיתול או עיקול מבני. מעניין שאנחנו רואים כבר במאה הזו מחברי זנביון ואני מנחש שטכניקת המחברים שאנחנו משתמשים בה כרגע זהה למאות שקדמו למאה ה16. גם לא נראית טכניקת כיפוף עץ למרות ששיטות כיפוף עץ קיימות עוד הרבה לפני ימי הביניים בתחום בניית הקשתות (הקשת המורכבת קיימת אלפי שנים) ובתחום החבתנות. אני מקווה שגישת המאמר תסתבר על דעתו של חברי אייל גילת וכך לאט לאט אנחנו נצליח לתאר בצורה סבירה את סגנונות העיצוב והביצוע של רהיטים לתקופותיהם. לקריאה און ליין למי שיקרא בספר יסתבר מהר מאוד שהייתה קיימת נהייה במאות 15 16 אחרי הסגנון היווני הקלאסי מלפני 2500 שנים. דבר זה ניכר בעיקר בסגנונות העמודים במבואות הבתים. מעניין להגיד שלמרות הגילוף הניכר ומעט הפיתולים בסגנון העמודים הדבר לא ממש גלש לתוך ביצוע ועיצוב הרהיטים. אני מאמין שעוד אשכתב מאמר זה כי יש לי תחושה של חוסר שלמות, אבל רציתי להתחיל....

הרהיטים המודרניים - משאת ליבו של אייל גילת

בעקבות הפוסט הקודם שכתבתי כאן על רהיטים מודרניים אייל חברי הגיב נחרצות - לא מודרני מה שעזיז העלה בחכתו ברשת. והוא כמובן צודק. אלא מה היא שעל הספרים לקריאה און ליין שהעליתי כתוב שהם עוסקים בריהוט מודרני בריש גלי. מכאן שההגדרה שלנו למהו מודרני לא ברורה. והרי תגובתי לאמירתו של אייל:

טוב, היה די ברור שזה מה שתגיד וזה גם מה שאני אמרתי כשעשיתי את החיפוש המשעשע הנ"ל. אז בעצם אני מבין שההגדרה של הרהיטים הנחשקים נמצאים בתחום של שנות השישים והשבעים. אולי תכתוב פוסט שמטפל בעניין ההיסטורי הכללי ובעניין האישי אבל שהמאפיינים יהיו יותר ברורים מבחינה עיצובית/ביצועית, והשאלות הן:
1. מה מאפיין את המודרניים בכלל?
2. מה מאפיין את המודרניים שאייל גילת מחשיב כמשאת ליבו?
3. איפה עובר קו הגבול העיצובי שבו אייל מחשיב את הרהיט חורג לכאן ולכאן בתוך ההכללה המוגדרת מודרני?
הרהיטים המוצגים כבר ב1900 מוגדרים שם כמודרניים אבל בפירוש רואים את ההשפעות של העיצוב של המאות 18 19 על מבנה הרגליים, קו החזית של הרהיטים מבנה הלזבזים ועוד. מן הסתם קיימים מעצבים/נגרים או הוגי דיעה ודרך שימקמו את מאווי ליבך.
עזיזך.
אני מקווה שנהנית מהאתר של הספרייה החופשית וממה שניתן למצוא שם כמו מאופן ההגשה.

משהו על רהיטים מודרניים

לאחר השיח האחרון שלי עם אייל גילת בעניין הרהיטים המודרניים, החלטתי לחרוש קצת אחרי ספרים דיגיטליים חינמיים העוסקים בנושא. אני פונה לרוב לאתר החביב עלי שבו ניתן למצוא מציאות דיגיטליות ולהוריד חינם בצורת PDF. הדפים הסרוקים מצהיבים וישנים, לעתים מוכתמים או משורבטים והנאתי שלמה. מצאתי שם המון ספרים ישנים כמו פיטר פן של ג'ימס מתיו ברי משנת 1902. גם אופן הדפדוף בספרים בקריאה און ליין באתר היא נחמדה  - הדפים מתהפכים להם כמו בקריאה רגילה בלחיצת עכבר..נחמד..נחמד...
אז הנה קצת ספרים לקריאה און ליין לחובבי התקופה המודרנית
קישור1 עוסק בעיקר בפירזולים של רהיטים מודרניים
ועתיקים.
קישור2 מעניין מה תהיה הבעת פניו של חברי אייל כשיראה את המודרניזציה הפרועה הזו....
קישור3 
יש עוד המון קישורים באתר והם מוגדרים מודרניים אבל אני משוכנע שאייל לא יקרא להם כך או יגדיר זמן ומרחב מודרניים עבור הרהיטים החביבים עליו, אני מקווה שיהיה לו מעניין בכל מקרה ואולי יפצה אותו על אותה אכזבה ספרותית עליה דיווח לאחרונה.

תגובה לפוסט של חברי אייל גילת : "ספר, חדשות ויצירה - מאכזב, טובות ומדהימה"

כידוע לשנינו אני לא מודרניסט ואפילו לא פוסט מודרניסט בתפישותי או בטעמי. הרבה מהרהיטים המודרניים הללו אכלסו את הבתים של ילדותי ונערותי שזה בדיוק שנות השישים והשבעים והשפעתם עלי היתה עצומה - ברבות הימים למדתי שאני פשוט אוהב רהיטים אחרים וכי נטיותיי יותר קלאסיות. אכן, הספרות שמוקדשת לתקופה המודרנית בתחום הריהוט בחלקה הגדול נופלת מזו המוקדשת לריהוט של המאה ה 19 או ה 18. בריהוט המודרני נעלמו הרבה מאוד אלמנטים עיטוריים שדרשו מהנגר יכולת נוספת. מעניין להגיד שיש חזרה היום ברחבי העולם לרהיטים בסגנון המאה ה 18.
בהכירי את התרבות היפנית וא האילוצים העומדים מאחורי העיצוב היפני ברמה ההיסטורית קל להבין את איך הפשטות היתה לכלי חשוב בתרבות זו. למעשה הרבה ממה שאנחנו קוראים מודרניזם וקריאה למינימליזם היו ביפן עניין ותיק וישן כבר במאות ה16 ואילך. הופעת המודרניזם בתרבות המערב היוותה עבור היוצר היפני הזדמנות ייחודית שכן כל שהיה עליו לעשות היה להביא את תרבות הצמצום האופיינית לו למסגרת המערבית. וכל עוד הדרישה האסטטית לא היתה מופשטת מדי אלא נגעה לאנויות הפלסטיות הוא הצליח בכך היטב. ואפילו בתחום ספרותי צר - שירת ההייקו שהיא ביטוי ספרותי של הצרנה ויזואלית. בבואה של התרבות היפנית לגעת בתחומי אסתטיקה מופשטים יותר כמו ספרות, מתמטיקה, או מוסיקה הפשטות לא הספיקה והיה צורך בשידוד מערכות תרבותי כדי לקבל את הצורך האמנותי החדש. ההכרה הזו קשה ככל שתהיה חילחלה בכל שכבות ההשכלה והאומנות ביפן עד מרד של ממש בפשטות. אני מעדיף את התפיסה של "שיבומי" בתרבות היפנית שהוא קצת יותר קלאסי, הרבה יותר זורם ו...קצת פחות מודרני. נכנסתי לאתר של יורי ורוב הפרוייקטים הם בעיקר פיסוליים. נכנסתי גם לאתר המורה שלה ואני מצטרף להמלצה שלך בהחלט מעניין ושווה גלישה. מה שחסר זה הזמנה לישראל?
אוהבך ומוקירך, עזיז.

תגובה לפוסט של חברי אייל גילת "מותר או אסור"

אני קורא את הפוסט הזה של חברי אייל גילת (שהוא אמן עץ מעולה..) בין שני מאמרים על אנליזה של ניסוי. החלטתי לכתוב את תגובתי לפוסט כאן היות והנושא שאייל מעלה נוגע לרבים מהעוסקים במלאכת העץ. השאלה מה נחשב כלי לגיטימי בביצוע משימה נגרית או מדעית? לעניות דעתי - כל כלי שמבצע את המלאכה. בסופו של עניין האמן או החוקר נבחנים בעיני הלקוח קרי: בעיני התרבות בתוכה הם יוצרים. 

אין למתבונן אם הוא הדיוט או אמן בעצמו שום דרך לקבוע את סוג הכלים באמצעותם נוצרה היצירה (לפעמים ה"יצירע"..) ללא חשיפתו של היוצר כלים אילו. חשיפתם לציבור פירושה שיוצר לא מתעניין בביקורת אפשרית על שיטות העבודה שלו אלא בעניין של המתבונן (לא המסתכל מלשון סכל אל המתבונן מלשון בינה..) ביצירה.

היום בהמשך עלי להיפגש עם סטודנטית לתואר שלישי ועם שותף מחקר כדי לדון בשיטות מחקר שיתאימו לשאיפותיה. בעיני תכנון הניסוי הוא ליבו של המחקר המדעי ושיטות הניסוי הן הכלי המביא את ההיפותיזות למבחן. אין לשכוח כי המטרות במחקר מדעי או בבניית חפץ אמנותי - הן החפץ עצמו או או תוצאות הניסוי עצמן. השיטות בהן נעשה שימוש לא רלבנטיות. בסופו של דבר אנחנו משתמשים בראוטר או במסור השולחן במקום כלי ידניים לא חשמליים בהם השתמשו למשימות רבות לפני כניסת החשמל לסדנה בחירת כלי העבודה היא עניין אישי של אמן העץ ואין מקום לביקורת על המוצר עצמו אלא אם הגבילו את הביצועים. למכונות CNC יש מגבלות בביצועים מסויימים לפי ניסיוני האישי - לפחות כשמדובר ברהיטים שסגנונם שייך למאה ה18 שהם עשירים בפיתוחים ובעיטורים או תגליפים שיש צורך להוציא עץ "מתחת" לעיטור כדי לשוות מראה פיסולי. BRIAN LAW יוצר שעונים במכונת CNC ובעזרת תכנת תיב"ם, למרות זאת - יש עניין עצום לציבור היוצרים ולציבור הלקוחות בשעוני העץ הנפלאים שלו. אילו היה לי המקום בסדנה שלי הייתי שמח לרכוש מכונת CNC (או לבנות אחת כזו) ולצרף את הכלי הזה למכלול היכולות שלי.