הלילה בסדנה 18-7-14

עוד מעט השעה תהיה 24:00, אני מקשיב לרחשי הבית, כולם ישנים. יוצא לחצר, שקט, המים זורמים בפלג הזעיר בין שתי הברכות, אני הולך לסדנה, שעון העץ שבניתי מתקתק בקול העץ שלו, אני יושב מולו, שותה קפה, הטילים מעזה יצאו להפסקה ארוכה היום, אני מקווה שלא נרוץ למיגונית באמצע הלילה, אני חושב שהעשייה בעץ וכתיבת היפותיזות על הלוח במעבדה משאירים בי רעב, זה מוליך אותי להרהור עמוק ללא מילים, תחושה של צורך בסדר, של צורך בארגון רעיונות מחדש, אני מנגן בשקט בגיטרה שמונחת בסדנה בצד קטע של באך, אני חושב על הסדר המופתי של הפוגה, על קונטרה פונקט - נקודה מול נקודה... הסדר המופתי בו פועל שעון העץ, הסדר המופתי של המישוואה הלוגיסטית שכתבתי השבוע, עיצובים שזורמים מהטבע עליו אני כותב היפותיזה, אי הסדר שמגלם פרקטל או או אופן זרימת ה"ציור" על פני העץ, אני חש עיצובים על "קצה הלשון" ממתינים להפוך ליצירה על פסנתר, כתובים בפרוטוקול ניסוי, מנוסחים במהגוני או מייפל או בשיר....
אני חושב על רון, "חברי לניסורים" כמו שמישהו הגדיר אותו פעם, חברי מכיתה ה', הוא ביפן עדיין וחסר לי, אני מתגעגע לישיבה המשותפת בבוקר בסדנה על כוס קפה ("..אני אשתה תה לואיזה" אומר רון), לדיונים על עיצובי עמוד תווים, את השעון האחרון בניתי בלעדיו והוא חסר לי בעת הבנייה, השעון חסר משהו בלעדיו, אני מביט סביבי, בנינו יחד כל כך הרבה דברים, עמודי תווים, שידות ארונות, עשרות מיטות, וג'יגים..המון ג'יגים, שם רון ממש פורח, כשבונים ג'יג, אני סוגר בשקט את הסדנה, שעון העץ ממשיך לתקתק בחושך לבדו....בשבוע הבא ביום רביעי רון אולי יחזור, הפצצות ינוחו קצת, אכתוב היפותיזות על הלוח, אתכנן מטוטלת חדשה, אנגן באך.....